חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף -באילו נסיבות?
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973, קובע את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או פטירה.
הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון קובע, כי במקרה גירושין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל הנכסים אשר צברו בני הזוג במהלך החיים המשותפים (למעט נכסים שהיו בבעלות מי מבני הזוג לפני הנישואין, ירושות, מתנות, כספי גימלה מביטוח לאומי, ופיצוי כספי בשל נזקי גוף או מוות).
על פי הסדר זה, משך חיי הנישואין חל משטר של הפרדה רכושית, אך עם פקיעתם יש לכ"א מהצדדים זכות למחצית מכלל הנכסים שנצברו בניכוי חובות שהינם ברי איזון (לרבות מקרקעין, מטלטלין, רכב, זכויות כספיות, זכויות פנסיוניות ועוד), אף אם נרשמו נכסים שנצברו משך החיים המשותפים ע"ש אחד הצדדים בלבד.
סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון מעניק לבית המשפט סמכויות מיוחדות להורות על חלוקה לא-שווה של הרכוש בעת איזון המשאבים בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר.
מהן אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות חלוקה שלא "מחצה על מחצה" אלא חלוקה אחרת? עמדת הפסיקה היום היא שלבית המשפט ישנו שיקול דעת רחב והשיקולים שיישקלו הם שיקולים של "צדק חלוקתי", "שוויון מהותי", "חיזוק הצד החלש" ושיקולי צדק כלליים.
המחוקק לא קבע קריטריונים באשר ליישומו של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. אולם בפסיקה נקבעו מספר פרמטרים להחלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המחולקים לשלושה סוגים עקרוניים:
נסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים (יכולת הכנסה, נכסי קריירה, פערי השתכרות וכיו"ב); אלה הן נסיבות "קלאסיות" העונות על הגדרת בית המשפט המחוזי של "חוסר איזון בולט באופן מיוחד", מבחינה כלכלית.
נסיבות מיוחדות הקשורות בצבירות הנכסים על שם מי מבני הזוג- מקרה בו לאחד מהצדדים נכסים "חיצוניים" רבים (מירושה או ממתנות), מקרה בו אחד הצדדים בחר להכניס את זכויותיו החיצוניות לתוך הקופה המשותפת בעוד השני מסרב לעשות כן, וכיוצ"ב.
נסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים- מקרים בהם התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק מתקוממת כנגד יישום פשטני של הוראות חוק יחסי ממון ומביאה לשיתופיות מוחלשת, כדוגמת מקרי אלימות פיזית ונפשית נמשכת במשפחה, בגידה מתמשכת, מצבים בהם לא הוכח "מאמץ משותף" ורק צד אחד מבני הזוג נשא בעול הכלכלי של התא המשפחתי ועוד.
אחת מאמות המידה המרכזיות להפעלת סעיף 8(2) לחוק נוגעת למילוי החובות של בני הזוג במסגרת המשפחתית ומתחשבת ב"מאמץ המשותף" משך חיי הנישואין לצבירת הרכוש. ככל ונמצא כי אחד מהצדדים לא עמד במבחן המאמץ המשותף במספר פסקי דין בית המשפט ובית הדין החילו חלוקה אחרת לא שוויונית בין הצדדים, כך למשל קבע בית הדין במצב בו האשה פרנסה את הבעל משך החיים המשותפים כי -20% אחוזים מהזכויות הפנסיוניות של האישה שמדין חלוקת רכוש היה על האישה להעביר לבעלה, יישארו ברשות האישה כתשלום עבור כתובתה ויתרת ה-80% של זכויותיה הסוציאליות יישארו ברשותה, בהתחשב בכך שנקבע שלא התקיים "מאמץ משותף".
במאמר זה הוצגו קווים כלליים באשר לסוגיית חלוקת הרכוש בין בני זוג, לכל ספור גירושין מאפיינים ייחודיים משלו ויש להיוועץ עם עורך דין מומחה בתחום על מנת לקבל את הייעוץ המיטבי המותאם עבורכם.
