חשיבות עריכת הסכם ממון בין בני זוג ידועים בציבור
ביהמ"ש העליון קבע כי בנות זוג שחיו יחד כ- 20 שנה כידועות בציבור - הרכוש אשר נצבר על שם כ"א מהן בנפרד הינו רכוש משותף ויחולק ביניהן שווה בשווה.
דנה ומיכל (שמות בדויים) הכירו זו את זו בשנת 1983 במהלך עבודתן בחברה לממכר מכוניות. באותה תקופה דנה התגרשה מבעלה ונותרה לגור עם בנה בן ה- 7 בדירתה באזור השרון. כשנה לאחר מכן עברה מיכל להתגורר עם דנה ובנה בדירה, ומאז חיו יחדיו כ- 20 שנה.
לאחר כשנה עברו להתגורר בדירה אחרת, אשר נרכשה מכספי מכירת דירה קודמת של דנה וסכום נוסף. לאחר מספר שנים נמכרה דירה זו, והשלושה עברו לגור בדירה אחרת, אשר נרשמה על שמה של דנה, בת"א, ובה התגוררו השלושה עד לפרידתן בשנת 2002.
בבעלותה של דנה הייתה גם דירה נוספת באזור המרכז, ובבעלותה של מיכל דירה בדרום הארץ. הדירות נרכשו במהלך החיים המשותפים, ונרשמו ע"ש כ"א מהן בנפרד.
כמו"כ, במהלך השנים הקימו בנות הזוג מספר חברות בתחום ממכר רכב, ואשר משיקולי מס 99% מהמניות נרשמו ע"ש מיכל ו – 1% ע"ש אביה של דנה.
בשנת 2005 החלו ההליכים המשפטיים בין בנות הזוג ועד לעת האחרונה, כאשר עניינן נדון בשלוש ערכאות שיפוטיות– בביהמ"ש לענייני משפחה, בביהמ"ש המחוזי ובביהמ"ש העליון, ונסוב לעניין חלוקת הרכוש ביניהן. נקבע כי אין חולק כי בנות הזוג נחשבו כידועות בציבור, שכן חלקו חיים משותפים כ- 20 שנה, אולם מה דינו של הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים ונרשם ע"ש כ"א מהן בנפרד? האם יש לחלקו באופן שוויוני או ע"פ רישומו בפועל?
עניין נוסף שעלה נסוב סביב שאלת היקפו של השיתוף בין בנות הזוג, ולנטל ההוכחה הנדרש על יסוד הקביעה שהן ידועות בציבור- האם יש הבדל בין בני זוג שחיים כידועים בציבור מתוך בחירה, על אף שלא הייתה כל מניעה להינשא, ובכך מצהיר על רצונו בקשר פחות מחייב, לבין בני זוג שמסיבות שונות לא יכלו להינשא, ובכך נטל ההוכחה הנדרש מהם לעניין כוונת השיתוף יהא מופחת?
על פי הפסיקה התגבשו מספר עקרונות משותפים לבחינת מוסד הידועים בציבור, ונדרשים שני תנאי סף מצטברים לקיומם: חיי משפחה וניהול משק בית משותף, בכפוף לבחינת כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. ניהול משק בית משותף משמעו מאמץ משותף לניהול משק הבית, כאשר כל אחד תורם לטובת חיי השיתוף מעמלו וע"פ יכולתו, וחיי משפחה – קיום חיים אישות ומערכת יחסים כשל בעל ואשה תחת קורת גג אחת.
להבדיל מבני זוג נשואים, לגביהם הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים אף אם נרשם ע"ש אחד מהם בנפרד - הינו רכוש משותף, על בני זוג ידועים בציבור נטל הוכחה מוגבר להוכיח כי הם שותפים בזכויות וברכוש, ויש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת ביחס לכ"א מהנכסים.
במקרה של דנה ומיכל, ביהמ"ש העליון קבע כי חייהן של בנות הזוג ארוגים זה בזה לא רק מהפן הבין אישי אלא גם מהאופן בו ניהלו את חייהן הכלכליים ומשק ביתן המשותף. משכך, נקבע כי 3 הדירות הינן בבעלות בנות הזוג.
כמו כן, בהקשר לסוגיות המשפטיות שעלו, נקבע אין כל הבדל ביחס לנטל ההוכחה הנדרש לכוונת שיתוף, בין בני זוג שיכלו להינשא או בני זוג שלא נישאו מתוך בחירה.
עוד נאמר, כי כיום אין לקבל את הגישה כי בני זוג אינם יכולים להינשא שכן ישנו מגוון רחב של אפשרויות להינשא, כגון נישואים פרטים, נישואים אזרחיים וטקסי נישואין אלטרנטיביים, אשר אין להם תוקף משפטי אלא משמעות חברתית.
ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי ראוי להזכיר כי תמיד פתוחה בפני בני זוג להבהיר בהסכם את יחסיהם הרכושיים בהתאם לרצונם והשקפת עולמם.
דנה ומיכל יכלו למנוע מאבק משפטי יקר וכואב על פני שנים ארוכות - לו עיגנו בהסכם את יחסיהם הרכושיים לעת פירוד. למניעת מחלוקות וסכסוכים עתידיים מומלץ לערוך הסכם ממון ו'או הסכם לחיים משותפים" המעגן את הסכמות הצדדים ביחס לניהול החיים המשותפים והסדרת כלל עניינם לרבות רכוש במקרה פירוד. הסכם ממון בין בני זוג ידועים בציבור אינו מחייב אישורו בבית המשפט. יחד עם זאת, מומלץ לעשות זאת, שכן ביהמ"ש בודק את הבנת הצדדים בנוגע להסדרים בהסכם, את הגינות ההסכם ואת הבנת הצדדים את השלכותיו ותוצאותיו, ונותן להסכם תוקף של פסק דין (בע"מ 2478-14).
