משמורת והסדרי שהות

 

בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין ולהם מוקנית החובה והזכות לדאוג לכלל צרכי הקטין, לרבות חינוכו, בריאותו, לימודיו, מקום מגוריו, שמירה על נכסיו והסמכות לייצגו.

 

עוד נקבע כי החלטות עקרוניות ומהותיות הנוגעות לילדים צריכות להיקבע בידיעת ובהסכמת שני ההורים. משכך, הגדרת אחד ההורים כמשמורן יחיד אינה מקנה לו זכות לקבל החלטות מהותיות על דעת עצמו. משאין הסכמה בין ההורים, יכריע בית  המשפט או בית הדין הרבני- הערכאה לה הוקנתה הסמכות.

 

במקרה בו ההורים נפרדו זה מזו, יש לקבוע אצל מי יגדלו הילדים, קרי מי יהא ההורה המשמורן. זאת ניתן לעשות בהסכמה בין שני ההורים באמצעות הסכם כולל שיינתן לו תוקף של פסק דין.

במקרה מחלוקת הערכאה השיפוטית תקבע את משמורת הילדים ע"פ טובת הילדים ובהתאם להמלצות תסקיר פקיד/ת סעד שמונה/תה ע"י ביהמ"ש או בית הדין הרבני.

בהיעדר הסכמה להמלצות התסקיר ימנה ביהמ"ש מומחה לבחינת המקום בו ייטב לילדים ולעיתים לעריכת בדיקת מסוגלות הורית לצדדים.

 

במסגרת שיקולי בית המשפט בנושא המשמורת וטובת הילד, ישקול בית המשפט בין היתר את מסוגלותו ההורית של כל הורה, הקשר של הילד עם כל אחד מההורים, את יכולת ההורה המשמורן לאפשר את הקשר בין הילד להורה הלא משמורן ושמירה על דמותו בעיני הילד, את רצון הילד תוך התחשבות בגילו ובבגרותו הנפשית,  זמינות כל אחד מההורים ועוד. פרמטר נוסף הינו חזקה הגיל הרך- לפיה ע"פ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות טובת ילדים עד גיל 6 לגדול במשמורת אימם. המדובר בחזקה הניתנת לסתירה במקרים קיצוניים.