מזונות ילדים

 

נושא מזונות ילדים הינו אחד מעיקרי המחלוקת בין בני זוג המצויים בהליכי גירושין ופרידה. הסמכות לדון בנושא מזונות הילדים הינה בידי בית המשפט לענייני משפחה, אולם, ניתן לדון בסוגיה זו בבית הדין הרבני, זאת בתנאי שניתנה הסכמת שני ההורים לכך.

 

מזונות הילדים נקבעים ע"פ צרכי הילדים ויכולתם הכלכלית של הוריהם. מזונות הילדים כוללים את כל צרכי מחייתם, כאשר הפסיקה הבחינה בין צרכים הכרחיים ובסיסים הכוללים: מזון, ביגוד, הנעלה, מקום מגורים ואחזקתו (מדור), צרכי חינוך ובריאות - לבין צרכים מעבר לכך, המכונים צרכים מדין צדקה, ואשר לגביהם, חובת האב הינו בהתאם ליכולתו הכללית תוך התחשבות בהכנסותיה של האם. לדוגמא: חוגים, שיעורי העשרה, שיעורים פרטיים, בילויים, דמי כיס, נסיעות ונופש בארץ ובחו"ל וכו', בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הילדים.

 

 

בהתאם להלכה והדין העברי, חיוב אב במזונות ילדיו הקטינים "מקטני קטנים" עד גיל 6 הינו חיוב אבסולוטי ואינו תלוי מצבם הכלכלי של האב או האם אלא בצרכי הילד וזאת מכח דין תורה. 

 

באשר למדור (שכר דירה או משכנתא) קבעה הפסיקה כי השיעור בו  יחויב האב הנו על פי מספר הילדים. לגבי ילד אחד קבעה הפסיקה השתתפות האב בשליש משכר הדירה (33%), לגבי שני ילדים  40% ולגבי 3 ילדים 50%, וזאת בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הילדים.

 

מגיל 6 עד גיל 15 חיוב האב הינו בעבור צרכיהם ההכרחיים בלבד וזאת מכח תקנות הרבנות הראשית. כאשר מעבר לכך במזונות "מדין צדקה" יתחלקו ההורים בחלקים שווים ביניהם בהתאם לגובה הכנסותיהם.

 

מגיל 15 עד גיל 18 החיוב הינו מדין צדקה ובהתאם לכך בהתחשב בהכנסותיהם של כ"א מהצדדים.